ניו פרמננט מייק אפ בע"מ נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים נטענים שנגרמו בקשר עם ביצוע משלוח מישראל לארה"ב.

הצדדים ורקע עובדתי מוסכם –

התובעת, ניו פרמננט מייק-אפ בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה שתחום עיסוקה ייצור מכשירי איפור קבוע וציוד נלווה. הנתבעת 1, די. אייץ'. אל (ישראל) בע"מ (להלן: "DHL") הינה חברת שילוח בינלאומי, אשר סיפקה את שירותי המשלוח לתובעת בכל הנוגע למשלוח הנדון בתביעה זו. הנתבע 2, מר רמי בקל (להלן: "בקל"), בעל עסק בתחום השיווק לחו"ל, התקשר עם התובעת ביום 21.5.2009 בהסכם למתן שירותי שיווק לחו"ל (להלן: "הסכם השיווק").

מוסכם כי ביום 2.8.2009 התקשרה התובעת עם DHL בהסכם כללי למתן שירותי משלוחים (להלן: "הסכם השירות"). עוד מוסכם, כי במהלך חודש יוני 2010 פנה בקל ל-DHL, בשם התובעת, בבקשה לקבל הצעת מחיר למשלוח ללאס ווגאס, נבאדה בארה"ב (להלן: "המשלוח" ו-"היעד" בהתאמה). המשלוח כלל מוצרים שונים של התובעת ונועד לשמש את התובעת בתערוכה מקצועית שנערכה ביעד, בה היא היתה אמורה להשתתף. מועד תחילת התערוכה נקבע ליום 18.7.2010 והיא היתה אמורה להימשך כשלושה ימים (להלן: "התערוכה").

ביום 11.7.2010 נאסף המשלוח מחצרי התובעת על ידי DHL. המשלוח הגיע לארה"ב ביום 14.7.2010 אך עוכב במכס האמריקאי (להלן: "המכס") במשך מספר ימים, בשל העדר נתונים או מסמכים שהיו דרושים לצורך שחרורו. בין היתר, חסר היה פירוט בשטר המטען (להלן: "שטר המטען") לגבי תכולת המשלוח וצוין על גביו באופן כללי מדי כי הוא כולל: "EXHIBITION DEMONSTRATION MEANS". בשל כך, לא הגיע המשלוח אל היעד עובר למועד פתיחת התערוכה. בהמשך, בהוראת המכס, הוחזר המשלוח לישראל, באמצעות DHL.

טענות הצדדים בתמצית –

טוענת התובעת, לגבי בקל, כי במסגרת התקשרותה עמו בהסכם השיווק, הוא היה אחראי גם על התחום הלוגיסטי של היציאה לתערוכה, לרבות ההכנות למשלוח וביצועו בפועל. לטענת התובעת, בקל שימש כאיש הקשר מטעמה מול DHL בקשר עם מועד יציאת המשלוח, אופן ביצוע המשלוח ורישום הנתונים הדרושים על גבי מסמכי המשלוח, ומכאן שיש לראות בבקל אחראי לעיכוב של המשלוח במכס ואי הגעתו לתערוכה במועד, ובהתאם - לנזקים שנגרמו לתובעת בשל כך.

בכל הנוגע ל-DHL, טוענת התובעת כי בקל דיווח ל-DHL כי המדובר במשלוח לצורך השתתפות בתערוכה, וכי הייתה חשיבות יתרה להגעתו במועד, ובהתאם הייתה DHL מחויבת לעקוב אחר המשלוח ולעשות כל שביכולתה כדי שיגיע ליעד במועד. עוד טוענת התובעת כי לאחר ביצוע ההזמנה עמדו בקל ו-DHL בקשר לצורך קביעת מועד יציאת המשלוח ועוד פרטים טכניים הנוגעים לביצוע המשלוח. לטענת התובעת, בעת שהתברר שהמשלוח עוכב במכס, נציגי DHL לא היו זמינים לטפל בנושא העיכוב, וגם בשל כך יש להטיל אחריות על DHL בגין נזקי התובעת. עוד נטען כי יש להחיל בנסיבות המקרה את הכלל הראייתי בדבר הדבר מעיד על עצמו שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולהעביר את נטל הראיה ל- DHL.

לעניין הנזק, טוענת התובעת כי נגרמו לה נזקים ישירים בשל העלויות בהן נשאה לצורך ההשתתפות בתערוכה, לרבות נסיעה ושהות של נציגיה בארה"ב לצורך כך. כן טוענת התובעת כי נגרמו לה נזקים עקיפים כגון פגיעה בפוטנציאל הפרסום עקב אי ההשתתפות בתערוכה ופגיעה במוניטין. לטענת התובעת סך נזקיה עומד על 250,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

לטענת בקל אין יסוד לתביעה כנגדו, שכן בהתאם להסכם השיווק הוא לא היה אחראי על תחום הלוגיסטיקה אצל התובעת בכלל, ולא על ביצוע המשלוח הנדון בפרט. עוד טוען בקל כי עובר ליציאת המשלוח לארה"ב, כבר מיום 5.7.2010, הוא שהה במזרח הרחוק בשירות חברה אחרת לה הוא מספק שירותי שיווק, ועובדת היעדרותו הצפויה באותה התקופה הייתה ידועה לתובעת ולמנהליה מראש. אי לכך טוען בקל, הוא לא לקח חלק בהכנת המשלוח או מילוי הטפסים הרלבנטיים, ואין לו כל אחריות לחוסר כזה או אחרת שנתגלה באותם מסמכים.

לטענת DHL, התובעת היא האחראית היחידה לעיכוב במכס, בשל שלא מילאה את מכלול הפרטים הדרושים על גבי שטר המטען של המשלוח, וכי אין ל-DHL כל אחריות לאופן מילוי הפרטים על ידי הלקוח על המסמכים המצורפים למשלוח. עוד טוענת DHL שהתובעת לא פנתה לשירות הלקוחות של DHL על מנת לדווח על כך שמטרת המשלוח היא השתתפות בתערוכה, כפי שהונחתה על ידי נציגי המכירות של DHL, ועל כן לא בוצע מעקב "צמוד" על הגעת המשלוח. כן טוענת DHL כי גם ללא פניית התובעת לשירות הלקוחות, ממילא, בנסיבות המקרה הנדון דיווחה DHL לנציגי התובעת על העיכוב מיד כאשר נגרם, אולם הן מנהלי התובעת והן בקל, לא היו זמינים במועד הרלבנטי, ואף לא בימים שלאחריו. כמו כן טוענת DHL כי בהתאם לתנאי השירות, היא אינה אחראית לכל נזק שנגרם בשל עיכוב בהגעת המשלוח ליעד, וכי היא אינה מתחייבת למועד ספציפי של הגעת משלוח. אוסיף, כי בסיכומיה של DHL הועלה בסעיפים 44-45 טענת הגנה נוספת, לפיה על התובעת היה לקחת בחשבון מראש אפשרות לכך שייגרם עיכוב במכס, ועל כן היה עליה להקדים את מועד יציאת המשלוח מישראל אל היעד. לא מצאתי שטענה מפורשת כזו נטענה גם בכתב ההגנה של DHL, וכל שצוין בכתב הגנה היא טענה כללית בדבר אשם תורם של התובעת לעיכוב המשלוח, ולכן עסקינן בהרחבת חזית ההגנה. יתרה מכך – אומנם התובעת כללה בכתב התביעה אמירה כללית לפיה מועד יציאת המשלוח נקבע בתיאום בין בקל לבין DHL, אך במהלך שמיעת הראיות בתיק לא התייחס מי מהצדדים לשאלה כיצד נקבע מועד יציאת המשלוח, מי היה אחראי לקביעתו, ועוד כהנה סוגיות עובדתיות משמעותיות לצורך הכרעה בטענה. בסיכומי התביעה (סעיף 2) נטען כנגד בקל בלבד, כי אפשרות העיכוב במכס היתה צריכה להילקח בחשבון על ידי בקל בעת ביצוע ההזמנה, ולטענה זו אתייחס להלן בהקשר לתביעה כנגד בקל, אך באשר לטענת ההגנה האמורה מצד DHL, אינני רואה לנכון לדון בה.

בנוסף, הכחישו שני הנתבעים את גובה הנזק הנטען.

מסכת הראיות –

מטעם התובעת העיד מר משה אלול (להלן: "אלול", מנהל ובעל מניות בתובעת, לגבי תצהירו ת/1). מטעם DHL העידו הגב' עדי פלג-לוזון (להלן: "פלג", נציגת מכירות ב-DHL, אשר טיפלה בביצוע הזמנת המשלוח הנדון, לגבי תצהירה נ/1); הגב' ענבל לנגר (להלן: "לנגר", נציגת מחלקת מעקב משלוחים ב-DHL, לגבי תצהירה נ/2) והגב' אמי פולי (להלן: "פולי", מנהלת מחלקת שירות לקוחות ב-DHL, לגבי תצהירה נ/3). בנוסף העיד בקל (לגבי תצהירו נ/4).

דיון והכרעה –

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה להידחות כנגד שני הנתבעים, וזאת מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

התביעה כנגד בקל –

האם בקל היה אחראי באופן עקרוני על משלוחים לחו"ל לצורך תערוכות ?

על מנת לבחון את טענות התובעת כנגד בקל, יש ראשית לבחון את נוסחו של הסכם השיווק. עיון בהסכם השיווק מעלה כי התובעת שכרה את שירותיו של בקל, כקבלן עצמאי, על מנת שיבצע עבורה עבודה של איתור לקוחות פוטנציאליים בחו"ל ושיווק מוצרי התובעת בחו"ל ללקוחות אלו, בתמורה לקבלת אחוז מסוים מרווחי המכירות ללקוחות שישיג בקל לתובעת ועוד בונוסים נוספים, כפי שמפרט ההסכם. אין בהסכם השיווק פירוט של הפעולות הנכללות בהתחייבויות בקל בנושא השיווק, ואין בהסכם כל התייחסות לתחום הלוגיסטי הנובע מביצוע פעולות שיווק אלו או אחרות.